אוסף קבוע
תצוגת הקבע הינה ליבו הפועם של המוזיאון וסיבת קיומו. היא מוקדשת ליצירת האמן, לעולמו ולתולדות חייו.
משה קסטל: מהשורשים ועד לספירות
תצוגת הקבע הראשונה במוזיאון קסטל עוצבה על ידי בלהה קסטל, אלמנתו של הצייר, לפי טעמה האישי וערכיה האסתטיים ומתוך אוסף היצירות שעמד לרשותה. כעבור כשנתיים התחלפה התצוגה מסידור אישי המזכיר את ביתו של אמן או אספן פרטי לתצוגה שאופיינית יותר למוזיאון. היצירות סודרו באופן כרונולוגי לפי תקופות מובחנות – סידור המדגיש את התפתחות יצירתו של קסטל בציר הזמן. זהו מבט שמאפיין את הדיסציפלינה של תולדות האמנות. כיום, עם חגיגת עשור להקמת המוזיאון, התצוגה משתנה שוב ומאורגנת לפי נושאים. היא כוללת שלושה פרקים, כאשר כל פרק מוצג באחד משלושת חללי תצוגת הקבע. האולם הראשון מוקדש לפרק "שורשים ספרדיים"; האולם השני מציג את הנושא "האמן מחפש שפה"; והאולם השלישי עוסק בפרק "מיסטיקה וקבלה". במעברים בין האולמות מוצגות יצירות מפתח של האמן בהקשר המקומי והבינלאומי. המעבר הראשון מציג את מיקומו של קסטל בשדה האמנות הבינלאומי, והמעבר השני מוקדש למיקומו בשדה האמנות הישראלי.
כל פרק בנוי סביב נקודות משמעותיות בפעילותו של הצייר, בהתבסס על אוסף המוזיאון.
נעקוב אחר תהליך גיבוש השפה האישית של קסטל. אמנותו של קסטל עשירה יותר מהמנעד המזוהה עמו, אשר צמצם את עבודתו לצרכים מסחריים. בתערוכה מוצגות יצירות מוכרות פחות של האמן, החורגות מן ה"קו" שסימן אותו. קסטל זיהה עצמו כבעל מלאכה הקשוב לפן החומרי של היצירה. חומריותם של צבעי השמן והפיגמנטים, חול ואדמה, בד וטקסטיל, אבני בזלת טחונות ודבקים – כל אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מעבודתו האמנותית, ועם השנים הפך מעשה הציור שלו יותר ויותר פיסולי. ציוריו חוקרים את מדיום הציור תוך גיבוש שפה אישית ומקומית התואמת את לידתה של מולדת עברית לאחר מלחמת העולם השנייה.
לכל אורך דרכו האמנותית גילה קסטל בקיאות טכנית, חומרית ופיזית. הוא נחשף למיטב היוצרים של תקופתו דרך שיחות עם אמנים בני זמנו; במקביל נהג להעתיק יצירות של אמני העבר שהוצגו במוזיאון הלובר. מגוריו במרכזי אמנות תוססים, מירושלים, דרך פריז, צפת וניו יורק ועד תל אביב, אפשרו לו להכיר מקרוב את תולדות האמנות של העבר הרחוק, ולצד זאת להתוודע למגמות עדכניות באמנות העכשווית. ציורים שיצר בשפתו האישית, הצופנים צבע בטכניקה שפיתח בעצמו, ביקשו לבטא היבטים שונים של נושאים שעניינו אותו לבטא: זהות קדמונית-גיאולוגית; זהות עברית קדומה; וזהות יהודית מיסטית שפסגתה בתורת הקבלה שספג בבית סבא.
1940s מגילה קדומה
1979 כתובה
יום הולדת בלהה 1972
1965 שיר תהילה לכנען
1927 מונה ליזה ירושלמית
1926 המודל והצייר
1989 כהנים בכותל
דיוקן עצמי 1936
1973 מנורת התמיד
האמן בסטודיו 1942
יצירות מומלצות
-
מנורת התמיד
עבודתו האמנותית של משה קסטל כללה נושאים רבים, כולל נופים, דמויות תנ"כיות וסמלים יהודיים. יצירתו "מנורת התמיד" מתייחסת לסמל המנורה, אשר הוא אחד הסמלים המרכזיים ביהדות ובמדינת ישראל. בעבודה זו, כמו בעבודות אחרות של קסטל, ייתכן וניתן לראות השפעות של המסורת היהודית והקשר לארץ ישראל, דרך השימוש בסמלים תרבותיים ודתיים. קסטל היה מושפע מהסביבה בה גדל ומהנופים של ארץ ישראל, וביטוי לכך ניתן למצוא בצבעים, בטכניקות ובנושאים שבחר להציג בעבודותיו. -
ארון הקודש
הציור ארון הקודש הוא יצירה צבעונית ועשירה של משה קסטל, המתאר את ארון הקודש בבית כנסת. ניתן לראות בציור צבעים חזקים ומרשימים, שמעניקים לו אווירה מיסטית ודתית. קסטל היה ידוע ביכולתו לתפוס רוחניות וקדושה ביצירותיו, וכן בהעברת התחושה של המקום והמרחב היהודי המסורתי. במרכז הציור מוצג ארון הקודש עם פרוכת מקושטת ומנורה מעליו, וסביבו דמויות של מתפללים ולומדי תורה, אשר משדרות תחושה של חיבור קהילתי ורוחניות. השימוש בצבעים כהים ובמרקמים עשירים מעניק עומק ומשקל לציור, ומדגיש את האווירה המיוחדת שבמקום קדוש זה. העבודה של קסטל מייצגת את התרבות והאמנות היהודית בארץ ישראל, ומבטאת את ההיסטוריה והזהות היהודית. יצירותיו נחשבות לחלק בלתי נפרד מהנרטיב האמנותי והתרבותי של מדינת ישראל. -
כהנים בכותל
הציור מתאר בצבעים ובסימבוליזם את הכהנים בכותל. ניתן לראות שהוא מחולק לריבועים, כאשר כל ריבוע מכיל טקסט או דמויות. הצבע האדום הדומיננטי והכתב העברי העתיק שמופיע בעבודה מדגישים את הקשר העמוק למסורת היהודית ולהיסטוריה של עם ישראל. השימוש באדום עשוי לייצג תשוקה, כאב או זיכרון, שכולם נושאים משמעויות עמוקות בהקשר של הכותל המערבי, מקום שהוא סמל לגעגועים לבית המקדש ולתפילה מתמדת. הכהנים שמוצגים עשויים לייצג את המשמרת הרוחנית של העם היהודי, ואת הקשר הבלתי נפסק למקומות הקדושים שלו. משה קסטל היה אמן ששאב השראה ממקורות יהודיים ומהתרבות היהודית, ועבודותיו מלאות בסמלים ובהפניות לתנ"ך, למסורת ולהיסטוריה. ייתכן שהטקסטים שמופיעים בציור מכילים תפילות, פסוקים או קטעים שיש להם משמעות רוחנית או היסטורית.
תערוכות נוכחיות
