ארכיון תערוכות

האחר | תערוכת מיצב - גילה שטיין

פתיחת התערוכה: יום שישי 6/3/2020 בשעה 10:30

נעילת התערוכה: 20/6/2020

אוצרת: דריה קאופמן
 

הגירה ומשברי פליטים הן תופעות המאפיינות את הזמן בו אנו חיים. התערוכה של האמנית גילה שטיין עוסקת בגלי ההגירה שהגיעו לישראל, ובעיקר בניסיון שנעשה בראשית קיומה של המדינה לייצר "כור היתוך". המיצב מבקש להדהד חלק מההשפעה הפיזית והנפשית שחוללה אצל העולים הדרישה והציפייה לממש את "מיזוג הגלויות" וליצור קהילה אחת בעלת מאפיינים דומים.
שטיין מפסלת בבטון ראשים בעלי תווי פנים אנונימיים. הפנים מקבלות זהות ספציפית עם הקרנת צילומי פורטרט של עולים שהתקבצו מגלויות שונות. המיצב הפיסולי מבקש להאיר את המציאות הסבוכה שלאחר הגירה למקום חדש. בין היתר, האמנית מציבה כשני תריסרים של פסלי פנים על עמודי ברזל חלוד אשר שיני הזמן ניכרות בו. הפנים זהות, חסרות אפיון או הבעה, נדמות כמו השילו את ייחודן מעל עצמן. גם הגוף החלוד משדר אובדן - התפוררותו של המוכר והידוע. יש בבחירה אסתטית זו כדי להעיד על שלב ביניים של איבוד הזהות הקודמת, טרם קבלת הזהות החדשה.
המיצב "האחר" של האמנית גילה שטיין משלב פיסול, צילום, וידאו וסאונד. הוא פועל על מלוא חושיהם של המבקרים בתערוכה: צליל, מראה ומגע. יש בכך כדי לרמוז לצופים עד כמה פליטוּת והגירה הן חוויות מטלטלות ומשנות חיים. בין אם ההגירה נעשתה מתוך אילוץ ובין אם מבחירה, הטראומה של ההגירה לא פוסחת על איש: השפה במקום החדש היא בעלת טעם ומרקם שונה, צלילי התרבות החדשה מתדפקים על עור התוף בקצב לא מוכר, המראות מסנוורים את רשתית העין הרגילה לנופים אחרים ולכל אלה מתווסף הצורך להתערות בחברה שלא תמיד פותחת זרועותיה ומקבלת את האחר.
בכניסה לחלל, הצופים עוברים במעבר צר וחשוך. מתוך הקיר מזדקרות ידיים מפוסלות המצביעות על הצופים באצבע מאשימה. הידיים משמשות כמטפורה כפולה: אלו ידיהם של מי שזה מקרוב באו ארצה. הידיים פונות בטרוניה כלפי הוותיקים על אי קבלתם של המהגרים לחיקה של חברה בישראל, ומצביעות על העדר שוויון הזדמנויות, על שנאת הזר ואי סובלנות כלפי האחר. עשרות ידיים נוספות מוצבות על קיר שלם באולם התצוגה, ומייצגות את הקהילה הוותיקה שמוכיחה את המהגרים על כך ששינו את הצביון החברתי המוכר, על שהם מסתגרים במסורותיהם הקדומות ומתקשים להתערות בחברה הקיימת .

גילה שטיין היא אמנית רב תחומית הפועלת במגוון מדיומים זה חמישה עשורים. מאז 1985 היא הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, ביניהן, במוזיאון התנ"ך בתל-אביב, במוזיאון קסטל במעלה אדומים וכן בתערוכות בניו יורק, בלונדון, בפריז, בליסבון, בוונציה, באיסטנבול ובאנקרה בקרקאס ועוד.

עריכת וידאו וסאונד: אמיר ראג'פורקר
בינוי והקמה: גילי נתן

​

לצפייה בהזמנה >>