מוזיאון הצייר משה קסטל
מוזיאון הצייר משה קסטל
על אם הדרך מירושלים לים המלח, על צלע הר בעיר מעלה אדומים המשקיף אל נופה המפעים של ירושלים, הוקם מוזיאון הצייר משה קסטל, אשר נפתח לקהל בפברואר 2010, קרוב ל-30 שנה לאחר הבחירה וההחלטה של משה קסטל להקמתו בעיר מעלה אדומים.
הרעיון לבניית המוזיאון הועלה על ידי קסטל בשנת 1981 כאשר נסע עם אשתו בלהה לחופשה בים המלח. הם נכנסו למעלה אדומים וקסטל הוקסם מהנוף הנשקף משם על ירושלים ועל מדבר יהודה.
המוזיאון שוכן במבנה מיוחד ומרשים אותו תכנן האדריכל דוד רזניק, חתן פרס ישראל לאדריכלות, ובנו ברוך רזניק, ומוצגות בו יצירותיו המופלאות של האמן משה קסטל, מגדולי האמנים הישראליים שזכו להכרה בינלאומית.
המוזיאון משקיף אל קווי המתאר של ירושלים כפי שהיא ניבטת ממזרח, והוא אף מביט אל "בצלאל החדשה" בהר הצופים, המוסד בו עשה קסטל את צעדיו הראשונים כאמן.
קסטל, לו היה עמנו, היה מציב ללא ספק את חתימתו לצד חתימתו של דוד רזניק על בניין מיוחד זה, שמהווה בפני עצמו יצירה בלתי נפרדת מיצירותיו של קסטל.
במוזיאון שבעה חללי תצוגה, בהם מוצגות יצירותיו של האמן משה קסטל ותערוכות מתחלפות.
עוד במוזיאון- חנות , בית הקפה "וופל בר", פאטיו (חצר פנימית), מרפסת גן חיצונית וחדרי הרצאות. ניתן לקיים במוזיאון אירועים משפחתיים, עסקיים וחברתיים כגון: כנסים, ימי עיון, מפגשי צוות חינוכי, ימי הולדת, בריתות, חתונות חגיגת מצוות, קוקטיילים, השקות ספרים וכד'.
על אם הדרך מירושלים לים המלח, על צלע הר בעיר מעלה אדומים המשקיף אל נופה המפעים של ירושלים, הוקם מוזיאון הצייר משה קסטל, אשר נפתח לקהל בפברואר 2010, קרוב ל-30 שנה לאחר הבחירה וההחלטה של משה קסטל להקמתו בעיר מעלה אדומים.
הרעיון לבניית המוזיאון הועלה על ידי קסטל בשנת 1981 כאשר נסע עם אשתו בלהה לחופשה בים המלח. הם נכנסו למעלה אדומים וקסטל הוקסם מהנוף הנשקף משם על ירושלים ועל מדבר יהודה.
המוזיאון שוכן במבנה מיוחד ומרשים אותו תכנן האדריכל דוד רזניק, חתן פרס ישראל לאדריכלות, ובנו ברוך רזניק, ומוצגות בו יצירותיו המופלאות של האמן משה קסטל, מגדולי האמנים הישראליים שזכו להכרה בינלאומית.
המוזיאון משקיף אל קווי המתאר של ירושלים כפי שהיא ניבטת ממזרח, והוא אף מביט אל "בצלאל החדשה" בהר הצופים, המוסד בו עשה קסטל את צעדיו הראשונים כאמן.
קסטל, לו היה עמנו, היה מציב ללא ספק את חתימתו לצד חתימתו של דוד רזניק על בניין מיוחד זה, שמהווה בפני עצמו יצירה בלתי נפרדת מיצירותיו של קסטל.
במוזיאון שבעה חללי תצוגה, בהם מוצגות יצירותיו של האמן משה קסטל ותערוכות מתחלפות.
עוד במוזיאון- חנות , בית הקפה "וופל בר", פאטיו (חצר פנימית), מרפסת גן חיצונית וחדרי הרצאות. ניתן לקיים במוזיאון אירועים משפחתיים, עסקיים וחברתיים כגון: כנסים, ימי עיון, מפגשי צוות חינוכי, ימי הולדת, בריתות, חתונות חגיגת מצוות, קוקטיילים, השקות ספרים וכד'.
תצוגת הקבע הינו ליבו הפועם של המוזיאון וסיבת קיומו.
בתצוגה אוסף יצירותיו של משה קסטל המופיעים בסדר כרונולוגי מראשית דרכו בבצלאל של ש"ץ, דרך תקופת יצירתו בפריז ובניו יורק - שם זכה להצלחה והכרה בינלאומית, ועד חזרתו ארצה, כשהוא ממשיך לפתח וליצור טכניקות חדשות וייחודיות הנגלות ביצירותיו.
היצירות שובות את לב הצופה בצבעוניות הבוהקת, בתבליטיות המרתקת ובחומריות הייחודית שכל כך מאפיינת את קסטל.
מוזיאון הצייר משה קסטל
תצוגת הקבע
תצוגת הקבע הינה ליבו הפועם של המוזיאון וסיבת קיומו.
היא מוקדשת ליצירת האמן, לעולמו ולתולדות חייו.
משה קסטל: מהשורשים ועד לספירות
תצוגת הקבע הראשונה במוזיאון קסטל עוצבה על ידי בלהה קסטל, אלמנתו של הצייר, לפי טעמה האישי וערכיה האסתטיים ומתוך אוסף היצירות שעמד לרשותה. כעבור כשנתיים התחלפה התצוגה מסידור אישי המזכיר את ביתו של אמן או אספן פרטי לתצוגה שאופיינית יותר למוזיאון. היצירות סודרו באופן כרונולוגי לפי תקופות מובחנות – סידור המדגיש את התפתחות יצירתו של קסטל בציר הזמן. זהו מבט שמאפיין את הדיסציפלינה של תולדות האמנות. כיום, עם חגיגת עשור להקמת המוזיאון, התצוגה משתנה שוב ומאורגנת לפי נושאים. היא כוללת שלושה פרקים, כאשר כל פרק מוצג באחד משלושת חללי תצוגת הקבע. האולם הראשון מוקדש לפרק "שורשים ספרדיים"; האולם השני מציג את הנושא "האמן מחפש שפה"; והאולם השלישי עוסק בפרק "מיסטיקה וקבלה". במעברים בין האולמות מוצגות יצירות מפתח של האמן בהקשר המקומי והבינלאומי. המעבר הראשון מציג את מיקומו של
.קסטל בשדה האמנות הבינלאומי, והמעבר השני מוקדש למיקומו בשדה האמנות הישראלי
כל פרק בנוי סביב נקודות משמעותיות בפעילותו של הצייר, בהתבסס על אוסף המוזיאון
נעקוב אחר תהליך גיבוש השפה האישית של קסטל. אמנותו של קסטל עשירה יותר מהמנעד המזוהה עמו, אשר צמצם את עבודתו לצרכים מסחריים. בתערוכה מוצגות יצירות מוכרות פחות של האמן, החורגות מן ה"קו" שסימן אותו. קסטל זיהה עצמו כבעל מלאכה הקשוב לפן החומרי של היצירה. חומריותם של צבעי השמן והפיגמנטים, חול ואדמה, בד וטקסטיל, אבני בזלת טחונות ודבקים – כל אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מעבודתו האמנותית, ועם השנים הפך מעשה הציור שלו יותר ויותר פיסולי. ציוריו חוקרים את מדיום הציור תוך גיבוש שפה אישית ומקומית התואמת את לידתה של מולדת עברית
.לאחר מלחמת העולם השנייה
לכל אורך דרכו האמנותית גילה קסטל בקיאות טכנית, חומרית ופיזית. הוא נחשף למיטב היוצרים של תקופתו דרך שיחות עם אמנים בני זמנו; במקביל נהג להעתיק יצירות של אמני העבר שהוצגו במוזיאון הלובר. מגוריו במרכזי אמנות תוססים, מירושלים, דרך פריז, צפת וניו יורק ועד תל אביב, אפשרו לו להכיר מקרוב את תולדות האמנות של העבר הרחוק, ולצד זאת להתוודע למגמות עדכניות באמנות העכשווית. ציורים שיצר בשפתו האישית, הצופנים צבע בטכניקה שפיתח בעצמו, ביקשו לבטא היבטים שונים של נושאים שעניינו אותו לבטא: זהות קדמונית-גיאולוגית; זהות עברית קדומה; וזהות יהודית מיסטית שפסגתה בתורת הקבלה שספג בבית סבא